רפואת שיניים לילדים
אצל ילדים, הביקור הראשון חשוב לא פחות מהטיפול עצמו. ילד שיוצא מהמרפאה רגוע יחזור בלי חשש במשך עשרים שנה. ילד שנלחץ יישא את הפחד מרופא שיניים לכל חייו הבוגרים — ובסוף יפסיק להגיע.
- ביקור ראשון
- בסביבות גיל 3
- ביקורות
- כל 6–12 חודשים
- איטום חריצים
- ללא כאב וללא הרדמה
- שפות
- עברית, צרפתית, אנגלית
מתי להביא את הילד בפעם הראשונה
בסביבות גיל שלוש, או מוקדם יותר אם שמתם לב לכתם, לחבלה או לאי נוחות. הביקור הראשון לרוב אינו כולל טיפול: מסתכלים, סופרים שיניים, מראים את המכשירים, נותנים לילד לשבת בכיסא ולהעלות אותו. זו היכרות, לא בדיקה.
לאחר מכן, ביקורת כל שישה עד שנים-עשר חודשים מספיקה כל עוד אין בעיה. בקצב הזה מזהים עששת מתחילה בזמן שעוד אפשר לטפל בה בכמה דקות.
שיני חלב — כן מטפלים
המחשבה ששיני חלב לא שוות טיפול כי הן ממילא ייפלו היא טעות נפוצה ויקרה. עששת בשן חלב כואבת, עלולה להזדהם, ועלולה לפגוע בנבט השן הקבועה שמתפתח ממש מתחתיה.
שיני החלב משמשות גם כמדריך: הן שומרות מקום לשיניים הקבועות. טוחנת חלב שאבדה מוקדם מדי מאפשרת לשכנות להיסחף, והמקום חסר כשמגיע הזמן — מצב שמוביל פעמים רבות ליישור שיניים שאפשר היה למנוע.
מניעה, שחוסכת כמעט את כל השאר
איטום חריצים מגן על הטוחנות הקבועות, אלה שבוקעות בסביבות גיל שש ובהן חריצים עמוקים שהמברשת אינה מגיעה אליהם. מדובר בחומר איטום שנמרח ללא כאב וללא הרדמה, ומפחית משמעותית את הסיכון לעששת בשיניים הללו.
יישום פלואוריד מחזק את האמייל. והצחצוח, פעמיים ביום, נשאר האמצעי היעיל מכולם: עד גיל שבע או שמונה, מבוגר צריך להשלים אחרי הילד, שעדיין אינו מסוגל להגיע לפאות האחוריות.
ילדים שמפחדים
פחד מרופא שיניים אצל ילד מטופל בהדרגה, לא בכוח. מסבירים לפני שעושים, מראים את המכשיר על כף היד לפני שמקרבים אותו לפה, מודיעים כמה זמן זה ייקח ועומדים בזה. ילד שיודע מה עומד לקרות ויכול לבקש הפסקה כמעט תמיד משתף פעולה.
להורים תפקיד מכריע: להימנע ממילים מלחיצות — זריקה, כאב, לעקור — ולא להבטיח ש"לא יהיה כלום" אם זה לא נכון. אמון מאבדים רק פעם אחת.
- 1
היכרות
ביקור ראשון ללא טיפול: הכרת המרפאה, הכיסא והמכשירים.
- 2
בדיקה
בדיקת שיניים וחניכיים, איתור עששת מתחילה, מעקב אחר בקיעה.
- 3
מניעה
איטום חריצים בטוחנות הקבועות, יישום פלואוריד והדרכת צחצוח מותאמת לגיל.
- 4
טיפול לפי הצורך
טיפול הדרגתי, מוסבר לילד במילים שהוא מבין, בפגישות קצרות.